כולם מסכימים שאנדלוסיה האקזוטית בדרום ספרד (ששימשה לסצנות שונות של סרט הצלבנים שביים רידלי סקוט "מלכות השמיים"), היא אחד מפלאי עולם ואחת האטרקציות המובילות באירופה. המבצר והארמונות באלהמברה שבגרנדה, נקבעו כאתרי מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו של האו"ם. בודאי תוכלו להגיע לאזור אלהמברה באחד מאותם טיולים מאורגנים לספרד שמארגנות חברות הטיולים השונות וליהנות מגנים ריחניים, מזרקות מים ופרחי יסמין ויחד עם זה להיזכר שוב באחד מלקחי העבר שמלמד אותנו האזור.
גרנדה ואל אנדלוס של ספרד המוסלמית האירו במשך 700 שנה את חשכת ימי הביניים של אירופה והיו האור הנוצץ האחרון בה. בעוד ששאר אנשי אירופה חיו תחת צילם של ימי הביניים שאופיינו בבורות ובמלחמות שבטיות – גרנדה, קורדובה, טולדו וסביליה האסלאמיות שימשו בית לספריות העצומות של מלומדים, פילוסופים ואסטרונומים, ושל חברה מתקדמת שהייתה גאה בסובלנותה הדתית.
הספרדים המוסלמים או המורים הביאו איתם את התיאוריות המתמטיות המתקדמות כמו אלגברה. הם חקרו את תנועות הכוכבים וכוכבי הלכת בשמים. הם לימדו את הצלבנים שחמט. הם סחרו בתבלינים נדירים ובמשי, חלקם סוגים שכמותם אירופה לא ראתה לפני כן. המוסלמים הציגו בפני האירופאים אמנויות חדשות: מחול, עיבוד מתכות, סיפור סיפורים – כל מה שהשתלב בתרבותם של הצלבנים, כפי שגם מעידים על כך הבגדים, התכשיטים והספרות.
בשנת 1942 כבשו לבסוף הצבאות הנוצריים את גרנדה והפכו אותה לקתולית. הם עצרו בשעריה של אלהמברה, כיוון שהבינו שהמפתח לסודותיה של אלהמברה שוכן בעיר עצמה. בגרנדה המודרנית נראה כאילו בואבדיל (Boabdil), המלך המוסלמי האחרון ואנשיו מעולם לא עזבו, כאילו אנשי העולם – סטודנטים, עולי רגל ותיירים, מחיים שוב את העבר האקזוטי של העיר.
אגדה ספרדית מספרת שכאשר נאלץ בואבדיל לברוח מגרנדה בשנת 1492, הוא הפנה את מבטו לאחור ובכה. אמו, שראתה את דמעות בנה נזפה בו במילים: "אל תבכה כמו אישה על מה שלא יכולת להגן עליו כמו גבר". למרות מילותיה הקשות של האם, לא קשה להבין מדוע המלך בכה. ביתו לשעבר נותר עד היום לסמל המתמשך ביותר של אל אנדלוס על ארמונותיה הנאים, הגינות היפהפיות, הקירות והצריחים.
